שבת בבוקר – עם רצועה וחטיף

כמו קודמיו, גם השבוע ההוא עבר כהרף עין. בית ספר, חוגים, חברים, ארוחות, מקלחות והנה עוד סוף שבוע בפתח. טיול? פיקניק? מפגש עם חברים? רכיבה בפארק? הימרחות בבית? לא תמיד זה מתגבש בקלות. לפתע צצה בי מחשבה מכיוון אחר.  מה אם אפשר לעשות משהו אחד? דבר שלא עשינו קודם? שובר שגרה וגם תורם? יש בכלל חיה כזאת?

נכנסתי לפורטל ההתנדבות הגדול של ישראל "רוח טובה" וחיפשתי התנדבות עם ילדים. ההיצע הרחב של אפשרויות הקיימות עבור מבוגרים גרם לי לשפשף את עיניי כלא מאמינה. 516 אפשרויות רק בתל אביב-יפו. ויש כמובן בקשות מכל רחבי הארץ. לרגע ראיתי את עצמי עוברת מגן ילדים של מבקשי מקלט, להרצאה לקשישים, סיוע בבית חולים ולסיום ושיעורי עזר לנוער בסיכון. לא הייתה מודעה אחת שלא נגעה בלב או לא עוררה רצון להיות שם.

אבל רובן המכריע של הבקשות, אם לא כולן, ממש לא היו אופציה עבור הורה וילדים שרוצים להתנדב יחד. הרמתי טלפון ולאחר שיחה נעימה עם נציגת השירות של "רוח טובה" הגענו למסקנה שהתנדבות עם בעלי חיים היא האפשרויות האופטימלית ביותר עבור ילדים בני שבע עד תשע.

וכך, בשבת ב-10 בבוקר הגענו מלאי ציפייה למקלט של צער בעלי חיים ברח' חפץ חיים 4 ברמת גן. לאחר הרשמה קצרה והסבר מקיף הוציאה לנו אורטל האחראית על המתנדבים את פטריסיה, כלבה לא קטנה במיוחד, אך גם לא גדולה ובעיקר מאד ידידותית, עם רצועה אחת למבוגר ורצועה נוספת לילד.ה. משימתנו הייתה לטייל עם פטריסיה כחצי שעה על מנת לשבור את שגרת ההמתנה שלה לאימוץ, המתנהלת בכלוב סגור. ארבעת הילדים (מתוכם שתי חברות של ילדיי) היו נרגשים מאד. שמו לב לאן פטריסיה רוצה ללכת, מה מעניין אותה, איך מגיבה לכלבים אחרים ולבני אדם. נוצר חיבור מידי ומקסים, כזה שרק ילדים ובעלי חיים יודעים ליצור. חצי שעה עברה כהרף עין ולמעט כמה ויכוחים על הרצועה היה טיול מהנה ועל הדרך הכרנו גם שכונה חדשה.

לאחר הטיול שאלנו לגבי מה שהיה עבור חלק מהילדים גולת הכותרת של הביקור: משחק עם החתולים. גם חתולים שמחכים לאימוץ נמצאים בכלוב. גורים לחוד ומבוגרים לחוד. הכלובים קטנים, אך מצוידים במגוון משחקים, מיטות, שמיכות ואפשרויות טיפוס. מקום שמרמז שיש מי שאוהב ודואג גם כשהאמצעים אפסיים. מטרת המפגש עם החתולים היא להרגילם לבני אדם על מנת שתהליך האימוץ המיוחל יעבור בקלות. מספרם הרב של החתולים עורר המון עניין וסקרנות של ילדים כלפי כל אחד. מדהים לראות שאין חתול אחד הדומה לשני באופיו, בדיוק כמו הילדים. יש ביישנים ויש מתלטפים, יש חוששים ונפתחים לאט לאט ויש נלחמים על זכותם לפינוק. שיחקנו, ליטפנו, כיבדנו בחטיפים שהבאנו איתנו וקיבלנו אישור לחלק. להוציא את הילדים מהכלוב היה החלק הקשה בכל המפגש.

אם אין בכוונתכם לאמץ בעל חיים זה בסדר גמור, אבל ממליצה בחום לתאם את הציפיות עם הילדים מראש. הלב נקרע והרצון שלהם לקחת מישהו הביתה עולה על גדותיו. לנו יש חתולה בבית וזה עזר לשמור על סטטוס קוו. אחת הבנות, שהוריה תכננו לאמץ, אכן שמה עין על אחד הגורים והדבר הסתיים באימוץ. תמיד אפשר להגיד שנגיע שוב. בינתיים היינו עוד פעם אחת וכבר יש רשימת המתנה של חברים לפעמים הבאות.

מחשבה אחת על “שבת בבוקר – עם רצועה וחטיף

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s