8 סיבות לציין את ה-8 במרץ כיום האישה

maxresdefault
https://www.youtube.com/watch?v=856op0Ch_Co

כילדה סובייטית טיפוסית גדלתי על ה-8 במרץ כאחד החגים החשובים בשנה. יום חופש בו נהוג להרעיף על נשים אהובות וקרובות פרחים, מתנות, שוקולדים מפנקים, שמפניה ושאר משקאות אלכוהוליים שאפשר להשיג רק בפרוטקציה, יום פינוקים מצד הבנים והגברים לנשים באשר הן. יום שמח ומפנק, שקודמים לו רק יום הולדת ונובי גוד. אף אחד לא דיבר על שוויון בין המינים, על ההיסטוריה של יום זה, על משמעותו החברתית. משהו באווירה הסוציאליסטית הניח ללא עוררין כי השוויון הוא מצב קיים. איש או האישה לא העלו על דעתם.ן להרהר על קיומם של פערים מגדריים, חלוקת התפקידים במשפחה, הטרדות מיניות, שוביניזם – היה קונסנזוס ששירת נאמנה את המשטר.

על אף הצלחתן האקדמית והתעסוקתית של נשים רבות, ועל אף מספרן הרב של נשים שהתגרשו וחיו בעצמאות היה עדיין ברור שאישה היא המין החלש, עליה להיות יפה (אך לא מדי כי אסור להתבלט), עדינה (מחוץ לשעות העבודה במפעל), מרצה וחכמה (לא מדי, כמובן) והגבר החלומי צריך בעיקר לפרנס ואם מגיע הביתה סחי במרבית הערבים בכלל זכתה זוגתו במפעל הפיס. ב23 בפברואר צוין יום הצבא האדום, שגם הוא נותק ממשמעותו המקורית ומשמש עד היום כיום הבנים והגברים לכל דבר ועניין. לשם האיזון הטוב.

1963-suryaninov-prazdnikom-marta-6
הזנתhttp://my-ussr.ru/soviet-posters/holidays/135-posters-of-the-ussr-for-the-holidays-international-womens-day-march-8.html?start=6 כיתוב

ישראל שנת 2018 הינה גלקסיה חברתית ופוליטית אחרת. 8 במרץ הוא מעין יום שלא כל כך יודעים מה לעשות איתו. יש התייחסות, אבל היא לא מגובשת, לא אחידה, לא סגורה על המסר אותו הכי חשוב להעביר. כאילו לכולם ברור שחייבים לתפוס טרמפ על התאריך הזה כי המציאות זועקת הצילו, אבל אף אחד לא באמת יודע איך להרגיע את המציאות הזועקת הזאת. ממה להתחיל? פרחים ושמפניה פחות נשמע רלוונטי וגם יום חופש לא נראה באופק. מאידך, הנושא המגדרי גדול מכדי לעקל אותו בבת אחת. כך, צצות להן אינספור יוזמות ודרכים יצירתיות לציין את ה-8 במרץ. בשיחות, מפגשים, הרצאות, פעילויות מגוונות, כתבות בתקשורת ועוד. אכן, אחת הנחמות, אם לא שוויון מגדרי במלוא מובן המושג, הוא שאפשר לפחות לדבר על זה. להרהר ולערער, לדון, להתנגד, לדרוש חלופות, להצביע בבחירות, להיות מודעים.ות, לחנך בהתאם, לבנות משהו אחר לנו, לילדות ולילדים שלנו.

מרגש אותי שהבלוג יוצא לפועל לקראת היום הזה. יום מלא זכרונות מהעבר ותקוות לעתיד. אז השנה אציין בכתיבת שמונה סיבות שלי נחיצותו – תשובה לכל אלה שמרימים גבה ושואלים מדוע צריך…

  1. ייצוג בעמדות מפתח –מספר חברות הכנסות נמצא בעלייה מתמדת מאז 1999 ועומד כיום על 33 חברות כנסת. רבע מסך הכל. מתוך 23 שרי ממשלה קל לאתר את ארבע השרות – מירי רגב, איילת שקד, גילה גמליאל וסופה לנדבר המהוות יחד 17% סה"כ מהממשלה. מתוך ארבעים ראשי ערים גדולות מכהנת אישה אחת, מרים פיירברג, ראש עיריית נתניה. ארבע שופטות (נכון, כולל נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות) מתוך 15 שופטים בבית המשפט העליון. מתוך זוכי פרס ישראל אישה אחת בלבד נמצא ראוייה השנה ואף היא חלוקת את הפרס עם בעלה. כן, במערכת הבנקאית יש יותר תקווה. אבל עדיין. עוד לא הגענו ליעד.
  2. פערי שכר– שכר הממוצע של נשים עומד על 68% מהשכר הממוצע של הגברים, וזאת בעיקר מתוך נטייתם של מקצועות "נשיים" להיות מתוגמלים בשכר נמוך יותר. גם כשמדובר בתפקידים זהים – הפער נשמר וקיים והדיון סביב הנושא סוער. לגבי אחוזי קידום גברים ונשים במשרותיהם התמונה בהתאם. לסיבה הזאת אשמח להוסיף גם את השאלה הבלתי חוקית אך נשאלת בכל זאת בראיונות עבודה "מה תעשי כשהילדים שלך יהיו חולים?"pexels-photo-221310

3. חופש בחירה– החוק בישראל מותיר כוח עצום בתוך הליך הגירושין בידי הבעל. כוח זה מנוצל לרעה לסרבנות גט, סחיטה ורחוק שנות אור (שנות חושך אולי מושג יותר הולם) ממושגי שוויון הקלושים ביותר. גם בכל הנוגע לחופש על גופה חוק ההפלות בישראל דואג לשמירה על הסטטוס קוו בו אישה אינה אלא הרחם הלאומי. ברור לי שנגעתי כאן בשני נושאים עצומים. וזה עוד בלי להכנס למקומה החריג של הדת במדינתו שתרומתו עצומה לפגיעה בחופש הנשים ומעמדן.

4. הטרדות ופגיעות מיניות– קמפיין Me Too הוא בעיניי אחד הדברים המהותיים ביותר שקרו בזמן האחרון. ועדיין. כמו כל גל, גם הוא הולך ונרגע. ועדיין האשמת הקורבן זה משהו שזורם בקלות מדי בשיח הכללי, ועדיין המתלוננות יזכו ליחס מפקפק והכי חשוב להמשיך ולדבר על זה ולחדד עד כאב את ההבדלים בין חיזור להטרדה. הדיון על לבוש וצניעות האישה חייב להתחלף בדיון על יכולת הגברים לשלוט במילותיו, ידיו ויתר חלקי גופו. סחר בנשים גם הוא תופעה שקיומה בשנת 2018 לא נתפס, מביש ומעוות.

pexels-photo-622135 (1)

man-person-cute-young
https://www.pexels.com

6. התרבות הרווחת רוויה במסרים שוביניסטים, בעייתיים, מיניים ומקטינים עבור נשים. נדבר בהרחבה על ספרים, סדרות, קולנוע והחוליה החלשה – פרסומות. כל אלה מעצבים את הדימוי העצמי שלנו ושל ילדינו. חייבים לדבר על זה.

7. "של בנים" עדיין יותר מגניב לבנות מאשר "של בנות" לבנים. דינו החברתי של בן שילבש חולצת חדי קרן קשה יותר מדינה של בת עם חולצת כדורגל.

8. אומץ ותעוזה של בנות לא זוכים למספיק עידוד – זה לא תופס כשבנות רוצות להעז ולקחת סיכונים, גם לא גדולים במיוחד. "אל תרוצי! אל תטפסי, את תפלי! בואי אני אעזור לך, זה מסוכן". עם מסרים כאלה שמעצבים את הקול הפנימי לא פלא שיש את כל הסיבות הקודמות.

אז יום האישה שמח לכולנו! יש על מה לעבוד מאחלת לעצמי לעשות כל שביכולתי כדי שבשנה הבאה יהיה מאתגר יותר לכתוב רשימה שכזו.

קישורים:

נשים בממשלות ישראל

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%91%D7%9E%D7%9E%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C

פערי שכר

http://adva.org/he/gender-gaps-2017/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s