הפולידין והמסרים הסמויים

לפני כמה חודשים, כשעוד ראיתי את עצמי ואת אבי ילדיי להורים שוויניים,  בילינו ילדיי ואני אחה"צ שגרתי בגן השעשועים. לפתע החליק בן השבע שלי מאחד המתקנים ונחת הישר על פניו. כמויות דם ודציבלים מרשימים בכל קנה מידה. התקהלות של כל הנוכחים. שטפנו עם מים ועלינו הביתה. בדרך אמרתי לו  את מה חשבתי שהיה המשפט הקבוע במקרים האלה לשני ילדיי – "זה קורה, חמוד שלי, אני יודעת שזה נורא כואב, אבל תיכף נעלה הביתה, נשים קרח ופולידין, אתה תהיה בסדר". בתי, שאגב, לא השתתפה בהמולה המודאגת בגינה, הציעה לו לשים סדרה שהוא אוהב. הפעילה והלכה לחדרה.

בערב, לפני השינה, שאלתי אותה אם עבר עליה משהו אחר הצהריים, כי ראיתי שהיא שקטה ומרוחקת. תשובתה הרעידה את הקרקע החינוכית עליה עמדתי. היא גם הובילה אותי לבחון לעומק את המסרים שאני מעבירה לילדיי והאם אכן הם מקדמים את "האני מאמין" המשפחתי.

מה שענתה לי יובל היה הדבר הבא: "כשדן מקבל מכה אתם אומרים לו  "בוא, מתוק שלי, נשים לך פולידין, זה בטח כואב, אל תדאג" וכאלה. כשאני מקבלת מכה אתם רק אומרים לי "בואי נשים לך פולידין, ובדרך תספרי לנו איך זה קרה". בשילוב האינטונציות, אמפתית במקרה שלו והשיפוטית במקרה שלה היה לי מיד ברור למה היא מתכוונת.

מה שלמעשה יובל קלטה הוא שלדן מותר ליפול, זה לגיטימי והוא מקבל את מלוא ההבנה במקרים כאלה, ללא תנאים, בעוד שהיא, אומנם לא נשפטת רשימת על נפילותיה וכמובן מקבלת את הטיפול הראוי, אך לעומתו מתבקשת לספק עליהן דין וחשבון.  במילים אחרות, ממנה מצופה להיות זהירה יותר, אחראית יותר ולהסתכן פחות. על אף שדבר זה מעולם לא נאמר מפורשות. על אף שברמת החלטה הקוגניטיבית  – שני הילדים שלי מקבלים את אותה הלגיטימציה לנסות, להעז, לטפס, לרוץ, לקפוץ ולהפעיל שיקול דעת בדבר הסכנות (הסבירות, כמובן) בחייהם.

חשבתי לעצמי על הדברים הנסתרים המפעילים את דבריי ותגובותיי באופן שונה כלפי בתי ובני.  האם אנחנו באמת פועלים בשוויון כפי שנחמד לנו לחשוב על עצמנו? מהן האמונות והערכים שהפנמנו כל כך עמוק עד שאנו שוכחים לתת עליהם את הדעת, בלי לבדוק ולבקר אותם, בלי לבחון האם עדיין משרתים אותנו ואת ילדינו נאמנה.  ניצלתי חופשה חביבה כדי לנסות לזהות לפחות כמה מתוך המלכודות המגדריות אליהן אנו נוטים ליפול. עלי חלק מתגליותיי  ניתן לקרוא בפוסטים הבאים, הראשון ביניהם מספר על ההבדלים הכמעט לא מודעים בגישת מבוגרים לילדים – ממש מגיל אפס.

בינתיים אשמח לשמוע בתוגובות את דעתכם בנושא המסרים הסמיים שאנו מעבירים לבנים ולבנות, עם או בלי להתכוון. תודה!

2 מחשבות על “הפולידין והמסרים הסמויים

    1. אין ספק שפער הגיל גם תורם ומכתיב את התגובות. אבל אני בהחלט מרגישה שהציפיות שלי ממנה כן שונות בגלל שהיא ילדה. זה לא תמיד מודע ולכן אני משתדלת באופן מודע לעשות את האיזונים.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s