הילדה הכי יפה בגן

היום-יום שלנו רווי עד אינסוף במסרים העוסקים במראה וביופי של נשים. זה בכל מקום. בשלטי חוצות ובפרסומות, בתרבות הצריכה, בתקשורת, במסגרות חינוך, בתגובות הסובבים וכמובן גם בבית. בחלל האוויר נאמרים אינספור משפטים כמו "איזו יפה את!", "איך רזית", "יפה שלי", "הכי יפה בעולם". ולא בכדי. אלה מהווים עדיין הערוץ הפתוח לליבן של מרבית הבנות והנשים שאני מכירה. שירי ילדים וספריהם רוויים בהתייחסות למראה החיצוני וללבוש של בנות, בלי פרופורציה להתייחסות כזאת אצל בנים. "בשמלה אדומה ושתי צמות", "הילדה הכי יפה בגן", ושלא נדבר על המתרחש אצל פועלי הבניין "כשאת לובשת את שמלה האדומה". הרשימה אינסופית. אם נזקק את הסיפורים והשירים האלה התחושה שעולה מהם בהקשר זה היא כי  יפה שווה חמודה וחיובית. לא יפה – ברוכה הבאה למועדון האחיות המרושעות של סינדרלה. בעידן האינסטוש והפוטושופ  הפערים בין הרצוי למצוי מקצינים עוד יותר.

קשה לי להאמין שבנות ונשים יפסיקו ליהנות ממחמאות על יופיין. גם גברים נהנים כשמחמיאים להם. העניין הוא שהעיסוק בחיצוני נוטה לאובססיה ורחוק שנות אור מאיזון בין שני המינים. אף אחד לא שר על הילד הכי יפה בגן. זה פשוט לא המדד שלו. ללא ספק, בשנים האחרונות הגברים מדביקים את הפער והעיסוק במראה החיצוני שלהם הופך להיות נושא נחמד לדיון. נחמד, אך לא מעבר. זו לא העדשה המרכזית דרכה הם נמדדים ומוערכים. זו לא התכונה הראשונה בהגדרה העצמית שלהם או של סביבתם.

מודה, שגם אני, ורבות וטובות ממני, מהוות חלק מהסיפור הזה. אנחנו אוהבות להראות טוב, להיות לבושות יפה ולקבל מחמאות. כשאני יודעת שאני נראית טוב תחושתי הפנימית טובה יותר. אבל יש לכך מחיר כבד שחשוב לזכור. מחיר אותו נשים משלמות בכל פעם שרוצות לעשות, לומר או להשיג בחייהן משהו מעבר לחיצוניותן. מחיר של הפיכת גוף האישה לנושא נפרד מאישיותה ובסופו של דבר, בקצה השני של הסקאלה- החפצת נשים (התייחסות אליהן כאל חפץ נטול אישיות). מחיר של הפרעות אכילה ובעיות בדימוי הגוף וקבלת העצמי אצל כל כך הרבה נערות וילדות. לאף מטבע אין רק צד אחד.

בתור אמא לבת שנחשפת לא מעט לעיסוק הסביבה במראה שלה אני מוטרדת מהנושא. בתי נחשבת לילדה יפה. לא כי זו דעתי "האובייקטיבית" כאמה אלא כי ישראלים לא נוטים לשמור את מחשבותיהם ואת תגובותיהם לעצמם במרבית המקרים. כל הליכה ברחוב או במקום ציבורי, אפילו מפגשים משפחתיים ואירועים חברתיים אחרים – מלווים בכמה וכמה פעמים שהמסר הזה מגיע לאוזניה ולאוזניי. אף אחד מהמתפעלים לא מודע.ת לכמות הפעמים שהיא שומעת את המסר הזה במצטבר. מה הוא בעצם מלמד אותה? אף אחד לא מניח לרגע שלהורים שלה יש סולם ערכים הכולל סעיפים הקודמים בחשיבותם ליופי. מה יכול להיות יותר חשוב עבור ילדה? הם בטח תוהים לעצמם.  זו יוצר שטיפת מוח שבעיניי עושה יותר נזק מתועלת. ועוד משהו. המראה שלה הוא תוצר גנטי (מפתיע, יש לציין, כשמסתכלים על תמונות הילדות של הוריה). הוא אינו הישג מפליא של אף אחד. לא הוקדש כאן מאמץ של שנים או כשרון ראוי לציון ואני אף פעם לא יודעת מה להגיב כשהאמירה הזאת מוצגת בפניי. "ואו. איזו ילדה יפה. את יודעת שהיא יפה?" וגרסאות שונות של הדבר. מה עונים על זה?

מאמינה שאת העיסוק האינטנסיבי הזה ביופי אפשר, עם קצת מאמץ, להעביר למקום משני בסדרי העדיפויות ובמסרים שלנו ובוודאי לשחרר אותו מתפקיד המגדיר המשמעותי כל כך בזהותן המתעצבת של הבנות. אולי אפשר לפחות בחלק מהפעמים להחליף את ה"אוף, איזה תחת נהיה לי" ב"אולי בא לך שנעשה יחד איזו הליכה בפארק?". פעם הבאה שנרצה להחמיא לילדותינו נזכור להתייחס לתכונות מגוונות שהופכות אותן לבנות האדם המיוחדות והנפלאות שהן- תכונות כמו יצירתיות, אומץ, תעוזה, ראש גדול, לב ענק, יוזמה, הושטת עזרה, כושר ההמצאה, נחישות, כוח, תושייה, חכמה, היכולת להגיד מילה טובה, ועוד אינספור דברים שהם משמעותיים ועמוקים הרבה מעבר לעיניים גדולות ורגליים ארוכות. אולי אז יהיה להן קל יותר לקבל את גופן ואת עצמן כפי שהוא ולהיות שלמות עם עצמן כפי שהן.  זה בהחלט סוג של שינוי שדורש מודעות. כי העיסוק במראה מופנם בנו כל כך עמוק. אבל עם קצת מאמץ אפשר לרענן את השיח שלנו עם ילדות וילדים ולעביר את הזרקור לאינספור מקומות אחרים עליהם אפשר להאיר.

העיסוק ביופי של ילדות אולי נשמע נושא קטן, שולי ויומיומי. עוד אחד מהנושא של "ככה זה".  אני מציעה לעשות לרגע "זום אאוט" ולהסתכל על הדברים כמכלול, בעיניים פקוחות ומחשבה רחבה. לאתגר את עצמנו ולראות את הקצה השני של אותו הרצף. העיסוק במראה הוא המדרגה הראשונה של סולם, המוביל מהר מכפי שאולאפי שר לקוות, להחפצת נשים (ראייתן כחפץ), העיסוק ביופי הופך לעיסוק במיניות, ומשם כבר יותר מובן המנגנון של הטרדה ופגיעה מינית, הפרעות אכילה וסוגי סבל נוספים שנערות ונשים עוברות בעקבות העיוות עליו דיברנו כאן. כי אם האישה היא בעיקר המראה ויכולת המשיכה שלה – הרי פגיעה בה זה לא באמת פשע.

לקריאה נוספת ממליצה על הכתבות הבאות:

(אני יודעת שהכל באנגלית, מרבית החומרים הרלוונטיים, המדויקים והחדים באמת בנושא הזה הם באנגלית. מקווה שהדבר לא מהווה מחסום גדול מדי. מי שמכיר חומרים דומים ורלוונטיים גם בעברית מוזמנ.ת לשתף ולעלות כאן לטובה כולנו)

מדוע נשים נשפטות יותר מגברים על המראה שלהן?

מאמר של קייט אוקונל, פוליטיקאית אירית וחווייתה בהקשר לבחינתה החיצונית

ומה קורה לקידום ולשכר של נשים כתוצאה מהמראה החיצוני שלהן? מתוך האתר של פורבס

על פרסומות עוד נדבר בהמשך לא מעט. אבל בינתיים –

ילדים מגיבים לפרסומות בהם מוצג גוף האישה באופנים מבטלים ומיניים. כל ההורים אישרו את התמונות, אשר בכל אופן מוצגים במרחב הציבורי של המשתתפים.

ועוד קצת חומר למחשבה שהעלה לי חיוך עצוב:

אשמח לכל מחשבה, תגובה ושיתוף. כיצד אתם מתמודדים עם מסרים סמויים ולא סמויים העוסקים ביופי ובמראה החיצוני של הבנות?

אז איך אפשר להיות עצובה כשאת הילדה הכי יפה בגן?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s