הילדה הכי יפה בגן

היום-יום שלנו רווי עד אינסוף במסרים העוסקים במראה וביופי של נשים. זה בכל מקום. בשלטי חוצות ובפרסומות, בתרבות הצריכה, בתקשורת, במסגרות חינוך, בתגובות הסובבים וכמובן גם בבית. בחלל האוויר נאמרים אינספור משפטים כמו "איזו יפה את!", "איך רזית", "יפה שלי", "הכי יפה בעולם". ולא בכדי. אלה מהווים עדיין הערוץ הפתוח לליבן של מרבית הבנות והנשים שאני מכירה. שירי ילדים וספריהם רוויים בהתייחסות למראה החיצוני וללבוש של בנות, בלי פרופורציה להתייחסות כזאת אצל בנים. "בשמלה אדומה ושתי צמות", "הילדה הכי יפה בגן", ושלא נדבר על המתרחש אצל פועלי הבניין "כשאת לובשת את שמלה האדומה". הרשימה אינסופית. אם נזקק את הסיפורים והשירים האלה התחושה שעולה מהם בהקשר זה היא כי  יפה שווה חמודה וחיובית. לא יפה – ברוכה הבאה למועדון האחיות המרושעות של סינדרלה. בעידן האינסטוש והפוטושופ  הפערים בין הרצוי למצוי מקצינים עוד יותר.

להמשיך לקרוא "הילדה הכי יפה בגן"